אנשים המוגדרים מבחינה פסיכיאטרית כ”נורמליים” חשים העשרה רוחנית לאחר העישון. השפעות החומר על התפקודים השכליים וההתנהגותיים, על הקואורדינציה המוטורית, על התפקודים החושיים והתפישתיים ועל כושר הריכוז, הזיכרון והלמידה, אינן חורגות מרמות הנתפשות כ”סבירות”, כ”אפשריות” או כ”הגיוניות” במחיצת אנשים שאינם מעשנים. ליקויים ושינויים קבועים או זמניים הנגרמים בעקבות צריכה מדודה של קנאביס, אינם מיוחסים בדרך-כלל במרחב הבנתם וסובלנותם של הלא-מעשנים להשפעתו החיצונית של גורם מסתורי עלום (להבדיל משיכורים או מנרקומנים, המתקשים בעליל להסתיר את השפעת הסם עליהם ואת תלותם בו). תחושת ה”ריחוף” של מעשן הקנאביס המנוסה אינה פוגמת ביכולתו לנהל אורח חיים מקובל, לנהל שיחות ענייניות או לספק תגובות ותשובות מתקבלות על הדעת לסובבים אותו.
לעומת זאת צרכני קנאביס וחשיש הסובלים מאישיות מעורערת, מסתכנים במצבי טירוף רעילים (“פסיכוזות טוקסיות”), במרה שחורה ובמחלות נפש בעלות אופי דפרסיבי. ה- THC מגביר כידוע את פעילות מעבירני הדופאמין במערכת העצבים המרכזית. צריכה מוגזמת של החומר ושימוש לא מבוקר בו עלולים להחריף מחלות נפש מסוימות, בייחוד את הקיצוניות שבהן, בשל פעולת יתר של דופאמין.
